מזל או יכולת?

פוקר הוא משחק של מזל? או של יכולת? ומה הקשר לזירה העסקית, שבה ניתן לראות לא פעם נבחרת מצומצמת של אנשי עסקים שאכן עושים חיל בכל מה שהם נוגעים? לפני שמתחילים 'לשחק', הנה משהו שכדאי לדעת

בסרט "ההימור האחרון" משנת 1998, עם מאט דיימון בתפקיד הראשי, נוזפת בו חברתו על חיבתו לפוקר ועל אמונתו העיוורת באלוהי המזל. הוא, מצדו, מתעצבן וטוען כי בפוקר המזל לא משחק תפקיד – כי מדובר במשחק של יכולת. "איך ייתכן," הוא אומר (הציטוט אינו מדויק), "שאותם שישה אנשים מגיעים פעם אחר פעם לשולחן הגמר באליפות העולם בפוקר? האם יש להם מזל יותר מאשר לאחרים?!"

הדיון הזה לא החל והסתיים שם, בעלילת הסרט, והוא נמשך עד היום. המתנגדים לפוקר טוענים כי מדובר במשחק מזל ותו לא, ואילו המצדדים בו טוענים כי מדובר במשחק אסטרטגי לכל דבר, משחק שרק מי שפיתח כישורים ספציפיים יוכל להצליח בו לאורך זמן.

התשובה, כמו תמיד, נמצאת אי שם באמצע. במשחק אכן יש רכיב של מזל – אך גם רכיב משמעותי הרבה יותר של יכולת. בעוד שכישוריו של שחקן יבואו לידי ביטוי בטווח הארוך, רכיב המזל הוא נקודתי. כך למשל שחקן טוב יוכל להרוויח לאורך זמן, אבל ב'יד' (סבב משחק) ספציפית, שבה הוא חזק מיריבו, ייתכן שייפתח קלף גרוע עבורו ויגרום לו להפסד.

וזו גם התשובה לשאלה הנצחית – כיצד ייתכן שפוקר הוא המשחק היחיד בעולם שבו אפשר לשחק באופן מושלם, ועדיין להפסיד. זו התשובה – והיא נכונה לשני העולמות. בפוקר, כמו בעסקים, יש רכיב של מזל. גם אם עשיתם הכול כמו שצריך, גם אם תכננתם את כל המהלכים שלכם 'לפי הספר', לא על כל עסקה תגיעו ל-100% הצלחה.

המטרה של כל 'שחקן', בין אם מדובר בשולחן הפוקר ובין אם בזירה העסקית, היא לצמצם את רכיב המזל – ולהגיע ככל האפשר למצב שבו הוא מודע לסיכונים שלו, מכיר לעומק את היריבים שלו, מנהל בחוכמה את התקציב שלו ומתכנן בצורה נכונה את הצעדים הבאים שלו. ההצלחה, כאמור, אינה מובטחת – אבל ללא ספק, הסיכויים להגיע אליה ילכו ויגדלו.