קבלת החלטות, אינטואיציה ומה שביניהן

יש לא מעט אנשים – מצביאים, אנשי עסקים, יזמים, מנהיגים ושחקני פוקר – המסתמכים על האינטואיציה שלהם כדי לקבל את ההחלטה הנכונה. האם הם משוגעים? ואולי דווקא בעלי חוש שישי? האמת היא שלא זה ולא זה – הם פשוט הבינו לפני כולם: לאינטואיציה שלנו יש תפקיד חשוב (וממשי) בתהליכי קבלת ההחלטות שלנו.

פוקר הוא משחק של קבלת החלטות. בכל שלב במשחק, בכל פעם שקלף חדש נחשף, הנסיבות משתנות – ועל השחקן לשקול מחדש את מצבו ולפעול בהתאם. נשמע מוכר? בצדק, שכן התיאור הזה מתאים לא רק לפוקר, אלא גם לזירה העסקית, לסיטואציות בעולם העבודה, ובכלל – לאין-ספור תרחישים בחיים המקצועיים והאישיים שלנו.

נראה שהיכולת לקבל החלטות היא מהמיומנויות המשפיעות והחשובות בחיינו. מדוע, אם כן, אנו רואים לא פעם החלטות המתקבלות ללא בסיס רציונלי אלא על סמך אינטואיציה בלבד? כיצד ייתכן שכל כך הרבה אנשים אינטליגנטים – אנשי עסקים, מפקדים, מנהלי השקעות וכמובן שחקני פוקר מקצועיים – בוחרים לפעול על פי 'תחושת בטן' בלבד, ללא הסבר המניח את הדעת?

ההיגיון מאחורי האינטואיציה

אינטואיציה, על פי הגדרתה המילונית, היא "תחושה פנימית, נטולת הסבר, הגורמת לאדם לדעת דבר מה גם כשאין לו בסיס הגיוני או עובדתי". לכאורה, אם כן, כדאי להתעלם מהתחושה הזו, לא? הרי לרובנו אין כוחות נסתרים או חוש שישי, ומטבע הדברים רובנו זקוקים לשיקולים רציונליים כדי לקבל את ההחלטה הנכונה!

אך המציאות, כך מסתבר, מעט שונה. בשנים האחרונות, עם התפתחותה של תורת קבלת ההחלטות, נערכו מחקרים חדשים בנושא – וכיום מקובל לייחס למערכת קבלת ההחלטות האנושית שלושה מישורים שונים:

המישור הרציונלי מאפשר לקבל החלטה נכונה לאחר שקלול של כל הנסיבות, עיבוד שלהן ו'הדפסת' דרך הפעולה הטובה ביותר. תהליך זה מזכיר את עבודת המחשב, והוא נלמד ומיושם לא פעם בתהליכים כלכליים תאורטיים.

המישור הרגשי, כשמו כן הוא, מבוסס על הרובד הרגשי-אנושי שלנו וקובע כי רבות מהחלטותינו מתקבלות שלא בצורה רציונלית. פרופסור דן אריאלי כתב על כך ספרים שלמים, ואנו נסתפק בדוגמה מוכרת מהעולם העסקי: אנשי עסקים שבוחרים להשקיע מזמנם ומכספם בהבראת חברה כושלת במקום לפרק אותה, רק כי אביהם עבד שם לפני שנים רבות ויש להם זיכרונות טובים ממנה.

המישור האינטואיטיבי, שבעבר נחשב לערטילאי וחסר היגיון במהותו, הוא שילוב טבעי בין שני המישורים האחרים. על פי התפיסה המודרנית, האינטואיציה היא תהליך 'אוטומטי' שבו התת-מודע שלנו מעבד מצב קיים ומסיק מסקנות בהתאם למצבים דומים שבהם נתקלנו בעבר.

"אז מה, לסמוך על האינטואיציה שלי ולקוות לטוב?"

כאמור, על פי הגישה הזו – המקובלת כיום על ידי פסיכולוגים ומדענים ברחבי העולם – קבלת החלטות בצורה אינטואיטיבית היא לא ניחוש ותו לא, כי אם תהליך מהיר במיוחד לקבלת החלטות, המבוצע על ידי המוח שלנו גם כשאנו לא מתכוונים לכך. או במילים אחרות: לפעמים כדאי ללכת עם תחושות הבטן והאינטואיציות, כי הן מכילות בתוכן (גם אם אנו לא מודעים לכך) אין-ספור שיקולים ו'רמזים' להחלטה הראויה.

נכון, אי-אפשר (ולא כדאי) להתעלם לחלוטין מהשיקולים הרציונליים והרגשיים, אך אם יש לכם אינטואיציה – תקשיבו גם לה. אל תתייחסו אליה כאל ניחוש ומזל נטו – לפעמים עומד מאחוריה הרבה יותר ממה שאתם חושבים.